פסק-דין בתיק בר"ע 3228/07

1.         המשיב הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשות. התביעה, לתשלום סך 135,092 ש"ח, מבוססת על הסכם שנכרת בין הצדדים והמסדיר את זכות המשיב לשיפוי מהמבקשות בגין סכומים שהמשיב שילם וישלם כגמלאות למי שנפגע בתאונת דרכים, ואשר המבקשות אחראיות לפצותו מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - " ההסכם").

כידוע, הסכמים נוספים כדוגמת ההסכם נכרתו בין המשיב לבין חברות ביטוח אחרות הפועלות בישראל, ובתי המשפט התייחסו בעבר לתכלית שעמדה ביסוד אותם הסכמים, שעיקרה "מניעת התדיינות וחסכון במשאבים" (דנ"א 10114/04 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חב' לביטוח בע"מ ואח', סעיף 10 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין).

התביעה דנן מתייחסת לתאונת דרכים מיום 1.5.98 בה נפגע לאוניד לוין (להלן - " הנפגע"). הנפגע תבע את המבקשת מס' 1 בבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 76857/99) והליך זה הסתיים בהסדר פשרה. בסעיף 4 להסדר הפשרה הצהיר הנפגע, כי פנה למשיב במסגרת מחלקת נכות כללית, אך תביעתו נדחתה. הנפגע התחייב, כי לא תוגש על ידו תביעה למשיב בגין התאונה הנדונה. עוד התחייב הנפגע, במסגרת הסדר הפשרה שבינו לבין המבקשת מס' 1, שאם יפעל בניגוד להתחייבותו הנ"ל, ניתנת הסכמתו לפיה המשיב יוכל לפעול בהתאם להוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - " חוק הביטוח הלאומי").

2.         המבקשות הגישו בקשת רשות להתגונן (בש"א 5639/05). תחילה נדחתה הבקשה בבית משפט השלום, אך בגדרו של ערעור שהוגש לבית משפט זה (ע"א 9499/06) הסכימו הצדדים, שתינתן למבקשות רשות להתגונן, למעט בעניינים הנוגעים לנכויות ספציפיות של הנפגע (פסק דין מיום 21.1.07).

נובע מכך, כי המבקשות קיבלו רשות להתגונן בין היתר גם בטענה, כי דין התביעה נגדן להידחות כיוון שהמשיב מחויב להפעיל את זכות הזקיפה הנתונה לו בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, ולזקוף עד 75 אחוז מהכספים ששילם וישלם לנפגע על חשבון הפיצויים ששולמו לו על-ידי המבקשת מס' 1.

3.         לאחר שניתנה למבקשות רשות להתגונן, הן פנו בבקשה כי יותר להן להגיש הודעה לצד שלישי כנגד הנפגע. בקשה זו נדחתה על-ידי בית משפט השלום, ומכאן בקשת רשות הערעור.

המבקשות הסכימו, כי אדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. המשיב לא התייחס לאפשרות זו, אף שניתנה לו הזדמנות לעשות כן, ומכל מקום אני סבור כי אם אפעל בדרך האמורה לא ייגרם עיוות דין.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיב, החלטתי לדון בבקשה בדרך האמורה לעיל, וכי דין הערעור להתקבל.

4.         בית משפט השלום ביסס את עמדתו, לפיה אין מקום להתיר למבקשות לשלוח לנפגע הודעה לצד שלישי, על פסק הדין שניתן בדנ"א 10114/03 שנזכר לעיל, ובמיוחד על הקביעה הכלולה בו לפיה: "המכניזם שנקבע [בהסכם, צ.ז.] משקף רצון משותף של הצדדים לוותר על בדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה", וכי "... עובדת היותו של ההסדר החוזי הסדר כולל וקבוע מראש, העומד על רגליו שלו ואינו תלוי בצלע האחרת במשולש - זו הנמתחת בין הניזוק למזיק - היא העומדת בבסיס יעילותו והיא המגשימה את תכליתו" (סעיפים 12 ו- 13 לפסק דינו של כב' השופט א' ריבלין).

עמדת בית משפט קמא היא, שמתן היתר למשלוח הודעה לצד שלישי לנפגע יסרבל את ההליך ובכך יסכל את כוונת הצדדים להסכם.

5.         כפי שפירט המשיב בתשובתו לבקשה דנן, ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור עולה בקנה אחד עם שורה של החלטות שניתנו על ידי בית משפט השלום בירושלים במקרים דומים. זאת ועוד, בקשת רשות ערעור על אחת מאותן החלטות נדחתה בעבר על-ידי כב' השופט י' עדיאל: בר"ע (מחוזי-י-ם) 3010/01 אררט חב' לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, החלטה מיום 20.5.01. בהחלטתו הנ"ל ציין כב' השופט עדיאל את הדברים הבאים:

"... תביעת המשיב נגד המבקשת היא, לכאורה, תביעה חוזית פשוטה, שמעוררת שאלה משפטית אחת ויחידה - היא השאלה האם פסק דין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה לפי סעיף 4ג לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מונע בעד המשיב מלחזור על המבקשת בגין התשלומים ששילם לנפגע. שאלה זו אינה מצריכה, גם אינה מצדיקה, צירופה לדיון של הודעת צד ג' של המבקשת כנגד הנפגע, ואין כל מניעה שהמבקשת תגיש נגד הנפגע תביעת שיפוי נפרדת".

גם סגנית הנשיאה, כב' השופטת י' צור, דחתה בקשת רשות ערעור על החלטה שלא להתיר משלוח הודעה לצד שלישי בנסיבות דומות (בר"ע 3133/07 הדר חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', החלטה מיום 18.6.07). כב' השופטת צור נימקה החלטתה בין היתר בכך שמדובר בסוגיה הנוגעת לסדרי הדין ואין ערכאת הערעור ממהרת להתערב בהחלטות מסוג זה.

בהחלטה שניתנה ביום 5.2.06 על-ידי בית משפט השלום בירושלים בת"א 7141/03 (כב' השופט ר' וינוגרד), נאמר, כי אין מקום להתיר למבטחת לשלוח הודעת צד ג' לנפגע, כיוון "שמערכת היחסים במסגרת תובענות שונות אלה שונה למדי ואין הצדקה להוסיף הכבדה נוספת על בירור תובענה זו בדרך של הגשת הודעה לצד ג', שקרוב לוודאי היתה נדונה באופן נפרד מהתביעה העיקרית". עוד ראו החלטת כב' השופט א' רובין מיום 19.3.07 בת"א (שלום-י-ם) 7849/05 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חב' לביטוח בע"מ ואח'.

6.         אין ספק, כי ביסוד הגישה הגורסת, כי אין להתיר למבטח לכרוך את המחלוקת שבינו לבין הנפגע עם בירור תביעת השיפוי שמוגשת נגדו מכוח ההסכם על-ידי המוסד לביטוח לאומי, עומד שיקול בעל משקל. הטענה היא, שבכך מוגשמת טוב יותר תכליתו של ההסכם, לברר את מערכת היחסים שבין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות הביטוח, בנושאים שהוסדרו בהסכם, בדרך יעילה, מהירה ופשוטה. זה היה רצון הצדדים להסכם, ויש ליתן לו ביטוי.

לטעמי, בצד השיקול האמור, על בית המשפט לשקול שיקולים נוספים, שלא באו לידי ביטוי בהחלטות שהמשיב הסתמך עליהן וגם לא בהחלטה נשוא ההליך דנן. האיזון שבין השיקולים השונים מביאני לתוצאה שונה מזו שהגיע אליה בית משפט קמא.

7.         בטרם נשוב להתייחס למערכת היחסים המיוחדת שבין המבקשות לבין המשיב ולסיטואציה הספציפית שלפנינו, לא למותר יהיה להזכיר, כי בהליכים הנפתחים במסירת כתב תביעה ושמוגש בהם כתב הגנה, קיימת לנתבע זכות דיונית לשלוח הודעה לצד שלישי, במקרים המנויים בתקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - " התקנות"), ואין הוא נזקק לשם כך לרשות בית משפט. הסיבה היחידה, שחייבה את המבקשות לפנות לבית המשפט בבקשה שיותר להן לשלוח הודעה לצד שלישי, נעוצה בכך שהתובענה נגדן הוגשה בסדר דין מקוצר.

אכן, הלכה היא, שכאשר ניתנת לנתבע רשות להתגונן באופן שתצהירו הופך לכתב הגנה (ולא ניתנת לו, בנוסף לכך, רשות מיוחדת להגיש כתב הגנה), אין מדובר "בתובענה שנפתחה במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה" במובן תקנה 216 לתקנות, ולכן נדרשת קבלת רשות לשלוח הודעה לצד שלישי (על-פי תקנה 217 לתקנות).

הטענה, שלפיה, משניתנה רשות להתגונן, דין הנתבע, לענין הזכות לשלוח הודעה לצד שלישי, כדין נתבע שהגיש כתב הגנה, לא התקבלה (רע"א 10247/03 ש.נ. גימורים בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים לישראל בע"מ, סע' 5 ו- 10 לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין). בענין זה ראו גם י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, סעיף 537 בעמ'  686, וסע' 540 בעמ' 692-693).